Daf 6b
מִנַּיִן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיט אָדָם כּוֹס שֶׁל יַיִן לְנָזִיר, וְאֵבֶר מִן הַחַי לִבְנֵי נֹחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל''; וְהָא הָכָא, דְּכִי לָא יָהֲבִינַן לֵיהּ, שָׁקְלִי אִיהוּ, וְקָעָבַר מִשּׁוּם ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל''!
Rachi (non traduit)
לא יושיט אדם כוס יין לנזיר. שמא יבא לשתותו:
ואבר מן החי לבני נח. לפי שנאסר להן דכתיב אך בשר וגו' (בראשית ט):
Tossefoth (non traduit)
מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר. נראה דה''ה בכל שאר איסורין אלא להכי נקט כוס יין לנזיר משום דמסתמא למישתי קא בעי ליה כיון דכ''ע חמרא שתו ושמא שכח נזירתו אבל ישראל שאמר הושיט לי נבלה או חזיר או שום איסור אין לחושדו מלהושיט לו אבל אם ידוע לו שרוצה לאכלו אסור להושיט לו ואפי' הוא שלו מדקאמר אי לא יהיב ליה שקיל ליה איהו ולפי זה אסור להושיט למומרים לעבודת כוכבים דבר איסור אע''פ שהוא שלהם כי הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר להם דכישראל גמור חשבינן ליה ומיירי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה וכדמסיק דקאי בתרי עברי נהרא:
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דְּקָאֵי בִּתְרֵי עֶבְרֵי נַהֲרָא. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי ''לֹא יוֹשִׁיט'' וְלָא קָתָנֵי ''לֹא יִתֵּן'', שְׁמַע מִינַּהּ.
Rachi (non traduit)
דקיימא בתרי עברי נהרא. עובד כוכבים מצד זה וישראל מצד זה דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל:
אִיבַּעְיָא לְהוּ: נָשָׂא וְנָתַן — מַאי? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נָשָׂא וְנָתַן — אָסוּר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: נָשָׂא וְנָתַן — מוּתָּר. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם נָשָׂא וְנָתַן — אֲסוּרִין, מַאי לָאו לִפְנֵי אֵידֵיהֶן? לָא, אֵידֵיהֶן דַּוְקָא.
Rachi (non traduit)
נשא ונתן. לפני אידיהן עמהן מהו בהנאה:
אסור. ליהנות מאותה סחורה:
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם — נָשָׂא וְנָתַן אָסוּר. אֵידֵיהֶן — אִין, לִפְנֵי אֵידֵיהֶן — לָא! תַּנָּא, אִידֵּי וְאִידֵּי, ''אֵידֵיהֶן'' קָרֵי לֵיהּ.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: כְּשֶׁאָמְרוּ ''אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם'' — לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים, אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים — לֹא, וַאֲפִילּוּ בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּים נָשָׂא וְנָתַן — מוּתָּר. תָּנֵי רַב זְבִיד בִּדְבֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְקַיֵּים מוֹכְרִין לָהֶם, אֲבָל אֵין לוֹקְחִין מֵהֶם.
Rachi (non traduit)
כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן. לפני אידיהן:
לא אסרו אלא בדבר המתקיים. עד יום אידיהן דחזי ליה קמיה ביום אידו ואזיל ומודה:
אבל דבר שאינו מתקיים. כגון ירק וכיוצא בו מותר:
בדבי רבי אושעיא. במתניתא דבי רבי אושעיא דאיהו סידרה למתניתא וכן ר' חייא:
אבל לא לוקחין מהן. דמרווח ליה שמתוך שאינו מתקיים מתאוה הוא למכרו:
Tossefoth (non traduit)
תניא כוותיה דרשב''ל. נראה לר''י דהלכה כרבי יוחנן אע''ג דתניא כוותיה דרשב''ל ומייתי ראיה מההיא דהחולץ (יבמות לו.) דקא חשיב הני דהלכה כרשב''ל לגבי ר' יוחנן ולא חשיב הא ואין לומר דהא דלא חשיב הא דהכא היינו משום דתניא כוותיה ולא איצטריך למחשבה דהא חשיב התם חליצת מעוברת אע''ג דתניא התם נמי כוותיה ועוד דלקמן (עבודה זרה דף ז:) מסיק נשא ונתן איכא בינייהו וקא מפרש דחכמים דמתני' אית להו נשא ונתן אסור כר' יוחנן ומתניתין עדיפא מברייתא:
לא אסרו אלא בדבר המתקיים. פירוש מכר דוקא דאילו לקנות ודאי אסור בדבר שאינו מתקיים יותר מדבר המתקיים אלא ודאי לא איירי הך ברייתא אלא במכר ואפ''ה קרי ליה בסיפא נשא ונתן כפר''ת ולפי' הקונטרס קשה:
אבל לא לוקחין מהם. לפר''ת דלא אסור שום קניה צ''ל לוקחין קבלת דורון וה''ה נמי בדבר המתקיים שאין מקבלין הימנו דורון ואין לדקדק הא דבר המתקיים לוקחין דהא דינר קיסריינא דבר המתקיים הוא:
הָהוּא מִינָאָה דְּשַׁדַּר לֵיהּ דִּינָרָא קֵיסָרְנָאָה לְרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה בְּיוֹם אֵידוֹ, הֲוָה יָתֵיב רֵישׁ לָקִישׁ קַמֵּיהּ. אֲמַר: הֵיכִי אֶעֱבֵיד? אֶשְׁקְלֵיהּ — אָזֵיל וּמוֹדֶה, לָא אֶשְׁקְלֵיהּ — הָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: טוֹל וּזְרוֹק אוֹתוֹ לְבוֹר בְּפָנָיו. אָמַר: כָּל שֶׁכֵּן דְּהָוְיָא לֵיהּ אֵיבָה! כִּלְאַחַר יָד הוּא דְּקָאָמֵינָא.
Rachi (non traduit)
קסרינאה. דינר מצורה חדשה שפסל קיסר את הראשונה וגזר על זו:
כלאחר יד. שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח:
לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן כּוּ'. בִּשְׁלָמָא לְהַשְׁאִילָן — דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ, אֲבָל לִשְׁאוֹל מֵהֶן — מַעוֹטֵי קָא מְמַעֵט לְהוּ? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵרָה לִשְׁאוֹל מֵהֶן אַטּוּ לְהַשְׁאִילָן. רָבָא אָמַר: כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.
Rachi (non traduit)
כולה משום דמודה הוא. שהעובד כוכבים ישמח כשישראל צריך לו:
לְהַלְווֹתָם וְלִלְווֹת מֵהֶן. בִּשְׁלָמָא לְהַלְווֹתָם — מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ, אֶלָּא לִלְווֹת מֵהֶן — אַמַּאי? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵרָה לִלְווֹת מֵהֶן אַטּוּ לְהַלְווֹתָם. רָבָא אָמַר: כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.
לְפוֹרְעָן וְלִפְרוֹעַ מֵהֶן כּוּ'. בִּשְׁלָמָא לְפוֹרְעָן — מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ, אֶלָּא לִפְרוֹעַ מֵהֶן — מַעוֹטֵי מְמַעֵט לְהוּ? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵירָה לִפְרוֹעַ מֵהֶן אַטּוּ לְפוֹרְעָן. רָבָא אָמַר: כּוּלָּהּ מִשּׁוּם דְּאָזֵיל וּמוֹדֶה הוּא.
Tossefoth (non traduit)
אמר אביי גזרה לפרוע מהן אטו לפורען. תימה למה ליה לאביי למימר משום גזרה לימא טעמא משום דשמח הוא כדאמר במתני' אע''פ שהוא מיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן וי''ל דמשום האי טעמא דשמח לאחר זמן ליכא (למיגזר) כיון שאינו שמח ביום אידו ומיהו אי לאו דאיכא שום שמחה לא הוה שייך נמי למיגזר דהא דגזרינן בכולהו היינו משום דאיכא שום שמחה כדפריש בסמוך בצריכותא והשתא ניחא דאצטריכו כולהו לאביי נמי כמו לרבא:
וּצְרִיכִי, דְּאִי תְּנָא לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, מִשּׁוּם דְּקָא מַרְוַוח לְהוּ וְאָזֵיל וּמוֹדֶה, אֲבָל לִשְׁאוֹל מֵהֶן, דְּמַעוֹטֵי קָא מְמַעֵט לְהוּ — שַׁפִּיר דָּמֵי.
Rachi (non traduit)
וצריכי. למתני במתני' לכולהו:
משום דקא מרווח להו. גרסינן:
Tossefoth (non traduit)
אלא ללוות מהן מעוטי קא ממעט להו. מכאן ראיה לפר''ת דמיירי בלא רבית דמאי קאמר מעוטי קא ממעט להו אם מלוה ברבית כדי להרויח:
וְאִי תְּנָא לִשְׁאוֹל מֵהֶן, מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבָא לֵיהּ מִילְּתָא, וְאָזֵיל וּמוֹדֶה. אֲבָל לִלְווֹת מֵהֶן, צַעֲרָא בְּעָלְמָא אִית לֵיהּ, אָמַר: ''תּוּב לָא הָדְרִי זוּזֵי''.
Rachi (non traduit)
דחשיבא ליה מילתא. דצריך ישראל לשאול את כליו וידע דהדר ליה את כליו בעין:
וְאִי תְּנָא לִלְווֹת מֵהֶן, מִשּׁוּם דְּקָאָמַר: ''בְּעַל כָּרְחֵיהּ מִיפְּרַעְנָא'', וְהַשְׁתָּא מִיהָא אָזֵיל וּמוֹדֶה, אֲבָל לִיפָּרַע מֵהֶן, דְּתוּ לָא הָדְרִי זוּזֵי, אֵימָא צַעֲרָא אִית לֵיהּ, וְלָא אָזֵיל וּמוֹדֶה — צְרִיכָא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִפְרָעִין מֵהֶן כּוּ'. וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה ''אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיצֵר עַכְשָׁיו שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמַן''?
וְהָתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִשָּׁה לֹא תָּסוּד בַּמּוֹעֵד, מִפְּנֵי שֶׁנִּיוּוּל הוּא לָהּ. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּסִיד שֶׁיְּכוֹלָה לְקַפְּלוֹ בַּמּוֹעֵד, שֶׁטּוֹפַלְתּוֹ בַּמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁמְּצֵירָה עַכְשָׁיו, שְׂמֵחָה הִיא לְאַחַר זְמַן!
Rachi (non traduit)
לא תסוד. לא תתן סיד על פניה במועד:
מפני שניוול הוא לה. בעודו על פניה ואף על פי כשנוטלתו מאדימה ומצהיל פניה כיון דהנאה זו אינה אלא עד לאחר המועד וניוול בתוך המועד אסור:
לקפלו. לנוטלו מעל פניה:
בתוך המועד. כגון שבאה לסוד בתחלת המועד ולבסוף יום או יומים תטלנו ונהנית הימנו בתוך המועד:
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הַנַּח לְהִלְכוֹת מוֹעֵד, דְּכוּלְּהוּ מֵיצֵר עַכְשָׁיו, (שְׂמֵחָה) [שָׂמֵחַ] לְאַחַר זְמַן. רָבִינָא אָמַר: גּוֹי לְעִנְיַן פֵּרָעוֹן לְעוֹלָם מֵיצֵר.
Rachi (non traduit)
דכולהו מיצר עכשיו. כל מה שהתירו לעשות במועד מיצר הוא באותה שעה כגון שחיטה ותיקון סעודה והתירו לו משום שמחה דלאחר זמן שבתוך המועד:
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: מִלְוֶה בִּשְׁטָר אֵין נִפְרָעִין מֵהֶן, מִלְוֶה עַל פֶּה נִפְרָעִין מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם.
Rachi (non traduit)
מלוה בשטר אין נפרעין מהן. לפני אידיהן מפני ששמח הוא לאחר זמן ביום אידו דכיון דנקט שטרא ישראל עילויה כל שעתא מסתפי מיניה:
יָתֵיב רַב יוֹסֵף אֲחוֹרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, וְיָתֵיב רַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, וְהִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוּדָה.
הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — הָא דַּאֲמַרַן, כְּרַבִּי יְהוּדָה — דְּתַנְיָא: הַנּוֹתֵן צֶמֶר לַצַבָּע לִצְבּוֹעַ לוֹ אָדוֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר, שָׁחוֹר וּצְבָעוֹ אָדוֹם.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source